<h1>מעשה רוקח סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ראיתי אני הקטן תרנגולת א' שהי' לה במקום צ"ה בירך אצבע א' יותר מן הארכוב' והורה אבא הר"ר יב"ק לאסור התרנגול משום דכל יתר כנטול דמי דהוי כאלו נחתך וטרפה ששם האצבע עומד (ברוקח איתא והאצבע בארכוב' כאילו נחתך שם) ורבינו הר"ר משה בר' שלמה הכהן הי' מתיר שהי' אומר דוקא רגל הוי יתר ולא אצבע וכן כ' הר' יב"ק בר מאיר ז"ל דלא שייך לומר יתר אלא כיוצא בו רגל ולא אצבע כגון אם עלתה יבלת ובה עצם בכ"מ הבהמה אינה אסורה באכילה אלא מום בעלמא הוא וגבי ריאה (דאמרינן אבל מגבה אפי') כטרפא דאסא ושני מעיים היוצאים (ותרתי סני דיבי). כולם כיוצא בהם (ודוק בלישנ') מדקאמר אלא כטרפא דאסא מכדי יתרת דקיימי ביני ביני מ"ט כשירה משום דכולהו הכי איתנייהו (אבל מגבה טריפה) דליכ' רבותייהו בהכי ומה לי כי נפיא מ"ל כטרפא דאסא א"א בשלמא יתרת דעלמא בעינן כיוצא בה הכי גבי ריאה מפני שמראית' של יתרת כמראה הריאה ונפסלת במשהו כמו הריאה מש"ה איצטרך למימר גבי הריאה כטרפא דאסא אע"ג דבעלמא יתרת כה"ג כשירה הכא פסולה משום דמינה דריאה היא ויתרת גמורה היא אלא אי אמרת כל יתרת בכל ענין אפי' בכ"ש פסולה מאי אפי' כטרפא דאסא פשיטא דיתרת דריאה לא גריעה משאר יתרת וכן גובת' דנפק מבי כסא לכריסא נמי פסול משום יתרת דמעי גמור הוא דמ"ל מעי גדול ומ"ל קטן הלכך הוי טריפה וההיא דכלין עד כאצבע לאו סיעתא ולאו תיובתא ובבכורות פ' על אלו מומין ד' מ' תנן התם בעלת ה' רגלים או שאין לה אלא ג' ה"ז בעלת מום אמר ר"ה ל"ש אלא שחיסר ויתר ביד אבל ברגל טריפה כל יתר כנטולה דמי' ובנחתך למעלה מן הארכוב' א"כ אפי' רגל או אצבע (ברוקח אית' אפי' אצבע ונ' שגם כאן תיבות רגל או ט"ס היא) שהיא אבר הוי יתרת (עיין ברוקח ומרדכי רמ"ז תרל"ו בזה וכאן הוא קצרתי בארוכות).
